פסק-דין בתיק ע"א 41908-11-10

הערת בית המשפט :

כפי שהובהר בפרוטוקול בית המשפט, שונה מעמדו של המערער מס' 4, לאור פטירתו, בהסתמך על הצהרת בא-כוחו ויורשו של המנוח.

1.         הערעור הוא על פסק הדין של בית משפט השלום בקריות (כב' השופט דאוד מאזן) מיום 9/10/10 בתיק תא"מ 2855-04, לפיו, בין היתר, נדחתה תביעת המערערים לסילוק ידה של המשיבה מחלקתם הגובלת בשטח תחנת הדלק שהיא בבעלות המשיבה, ככל שזו מתייחסת לפלישה תת קרקעית.

הרקע וההליכים הקודמים :

2.         המשיבה היא רשת מסעדות תדלוק שקנתה תחנת דלק בחלקה 56 בגוש 10318 באדמות שפרעם. בבעלות המערערים 1/8 מחלקה 55 הגובלת בשטח התחנה ממערב ואשר סומנה בתוכנית המדידה שהוגשה מטעם המערערים בבית משפט השלום, כחלקה 55/7 (להלן: המקרקעין ).

            אין מחלוקת בין הצדדים כי תחנת הדלק מופעלת מאז שנת 1977 או בסמוך לאותו מועד.

3.         המערערים הגישו כתב תביעה בסדר דין מקוצר, לסילוק ידה של המשיבה מהמקרקעין. על פי המפורט בתביעה פלשה המשיבה לחלקה 55/7, הן על פני הקרקע והן מתחת לפני הקרקע בכך שחפרה בורות נפט לאורך כל השטח, שלא כדין. עוד טענו המערערים כי בפלישה האמורה יש כדי להפריע להם בשימוש במקרקעין שבבעלותם, הפרעה של ממש שאינה סבירה, והשימוש שנעשה על ידי המשיבה אף מהווה מטרד כמשמעו בסע' 44 לפקודת הנזיקין.

בנוסף הגישו המערערים, בשלב מאוחר יותר, תביעה לתשלום דמי שימוש ראויים במקרקעין ו/או בגין הפקת רווחים בלתי הוגנים והתעשרות שלא כדין.

4.         בין הצדדים הייתה התנהלות שהיה בה להאריך את זמן ההתדיינות הרבה מעבר לסביר. בשלב מסוים - ביום 10/4/05 - ניתן פסק דין נגד המשיבה אשר קיבל את תביעת המערערים והורה למשיבה לסלק ידה משטח הפלישה הן על פני הקרקע והן מתחת לפני הקרקע.

            בקשות המשיבה לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר הופעה מטעמה, נדחו. המשיבה הוסיפה והגישה בקשת רשות ערעור על אותו פסק דין (בר"ע 1236/05), שנדונה בפני כבוד השופט ברלינר, ס' נשיא.

בפסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 19/12/05 (בר"ע 1236/05), נעתר בית המשפט לביטול פסק הדין באופן חלקי בלבד.

על סמך המפה המצבית שהוגשה לערכאה הראשונה בחתימת ידו של המהנדס והמודד המוסמך אסעד ג'רייס מיום 11/1/05, השטח שעליו נעשתה הפלישה סומן בקווים מקווקווים ומתוחים שאורכם 9.38 מ', 5.26 מ' ו-9.08 מ', נראה היה כי " רק חלק קטן מזה מהווה פלישה על ידי ריצוף וצינור האוורור".

עוד נקבע באותו פסק דין:

            " המיכלים התת קרקעיים הוקמו עוד לפני שנים רבות. ההשקעה בהם הייתה גד ולה. אפשר שבדוחק רב עומדת למבקשת (המשיבה בתיק דנן - ש' ו') הגנה מסוימת כנ גד הצורך לסלק את המיכלים, דבר המצריך השקעה כספית גבוהה ביותר".

לאור הממצאים האמורים, החליט ביהמ"ש המחוזי כי פסק הדין שניתן ביום 10/4/05, יעמוד בעינו בכל הנוגע לפלישה שעל פני הקרקע, ובהתייחס לכך הורה למשיבה לפנות ולהסיר את הגדר וכן את צינורות האוורור, כך שהשליטה המלאה והחזקה הבלעדית מעל פני הקרקע עד לגבול החלקה תהא של המערערים, הכול בתוך 60 ימים ממועד מתן פסק הדין.

בנוגע לצו בדבר סילוק היד של המשיבה מן המקרקעין שמתחת לפני הקרקע, הורה בית המשפט המחוזי כי התביעה תתברר לגופה, מותנה בכך שהמשיבה תפקיד בתיק בימ"ש השלום ערבות בנקאית צמודה, בלתי מותנית ובלתי מוגבלת בזמן בסכום השווה ל-20,000$ של ארה"ב, אשר תבטיח ביצוע פסק הדין שאפשר שיינתן לחובתה בבית המשפט השלום, הן לעניין סילוק היד והן בנוגע לחיובים כספיים, ככל שיהיו (להלן: פסה"ד המחוזי ).

הדיון הוחזר לבית משפט השלום.

פסק הדין של הערכאה הדיונית :

5.         משהוחזר הדיון לבית משפט השלום, עמדו בפני בית המשפט שני נושאים להכרעה: האם הפלישה התת קרקעית, ככל שקיימת, מצדיקה מתן צו לסילוק ידה של המשיבה, וכן נושא דמי השימוש.